משמורת משותפת בזווית עכשווית – מדריך מעשי להורים

“ואם פרידה, אז שיהיה שלום בינינו”. כך שרה הזמרת דיקלה, ומילים אלו שנכתבו על פרידה בכלל נכונים עוד יותר במקרה של פרידה הכוללת ילדים משותפים. לעיתים קרובות פרידה מבן או בת הזוג מובילה לפגיעה בקשר שבין ההורים לילדיהם, ולצד ההתמודדות האישית צצות שאלות משפטיות מורכבות לגבי חלוקת האחריות ההורית, זמני השהות והקשר עם הילדים.

בעבר היו הדברים פשוטים – התפיסה החברתית הייתה שהאישה היא המופקדת על גידול הילדים. בכל הקשור לקטינים עד גיל 6 החוק אף קובע כי הילדים יהיו אצל האם (“חזקת הגיל הרך”), אך התפיסה החברתית הייתה כה מושרשת בציבור עד שבתי המשפט אימצו אותה גם במקרים של ילדים הגדולים מגיל שש. תפקידם של האבות הצטמצם ללא הרבה יותר ממשלמי מזונות הרואים את ילדיהם אחת לשבוע, לרוב ללא לינה. בקרב עורכי הדין העוסקים בדיני משפחה כונה יום שלישי, שהיה היום בו מרבית האבות הגרושים נפגשו עם ילדיהם, בשם “היום של הגרושים”, ובמקומות עבודה רבים ניתן היה לראות אבות המסיימים את עבודתם מוקדם יותר באותו היום.

עם השנים והשינויים החברתיים החלו אבות לקחת חלק פעיל יותר בגידול הילדים. כך במהלך הנישואין, וכך גם לאחר הפרידה. שינויים חברתיים אלו, יחד עם ההבנה שהתגבשה במחקר על חשיבות שמירת הקשר עם שני ההורים עבור הילדים, מצאו את מקומם בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה. כיום, זוגות רבים מבקשים כי המשמורת על הילדים תהיה משותפת.

חשוב לציין שגם עבור האמהות מדובר בתופעה ברוכה. במקום לשאת בכל נטל גידול הילדים נשים רבות יכולות לאפשר לעצמן לצאת לעבודה, להנות מזמן פנוי ואפילו לצאת ולבלות בזמן שהילדים אצל אביהם. נשים רבות מתארות את הצורך שלהן “להתאוורר” מפעם לפעם ומעורבות האבות בגידול הילדים, שמתבטאת גם בהסדרי השהות, באה גם לטובתן.

במאמר זה נדגיש את העקרונות המרכזיים והעדכניים בתחום כך שתדעו מה חשוב לדעת, איך בתי המשפט נוטים לפסוק ומה האפשרויות שבפניכם.

ממשמורת לאחריות הורית משותפת

בשנים האחרונות המגמה בבתי המשפט לענייני משפחה עוברת משיח על “משמורת” לשיח על “אחריות הורית”. התפיסה היא שהילד אינו מצוי ב”משמורת” של הורה מסויים, אלא שלשני הצדדים אחריות הורית משותפת כלפיו, והשאלה היכן הילד שוהה במרבית הזמן אינה רלוונטית לאחריות ההורית המלאה שלהם כלפי הילד. אכן, כשהוריו של הילד מתגוררים בבתים נפרדים נוצר הצורך להסדיר את חלוקת זמני השהות של הילד ביניהם, אך בשום מצב לא מדובר בחלוקה בין ההורים להורה משמורן מול הורה שאינו משמורן.

למרבה הצער, מסיבות היסטוריות המושגים השגויים “משמורת” ו”משמורת משותפת” עדיין רווחים בציבור הרחב. גם עורכי דין רבים (בעיקר אלו מבניהם שאינם בקיאים בתחום של דיני משפחה) ואפילו מוסדות המדינה, עדיין משתמשים לעיתים במושגים הישנים.

עם זאת, פסק הדין המנחה בנושא זה ניתן בחודש מאי 2021 על ידי כב’ השופט שאול שוחט מבית המשפט המחוזי בתל אביב בעמ”ש 13008-02-21 (המצטט פסק דין ישן שלו בעמ”ש 49158-07-13) והוא מבוסס על המלצות ועדת שניט. בפסק הדין נקבע כי שני ההורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים (גם לאחר הגירושין) וככאלה מוטלת עליהם החובה והזכות לדאוג לצרכיהם לרבות חינוכם, לימודים, שמירת נכסיהם וכו’… כחלק מן האפוטרופסות להורים ישנה הזכות “להחזיק” בקטין ולקבוע את מקום מגוריו. בית המשפט הסביר, כי המושג “משמורת” כלל לא מופיע בחוק והוסיף כי גם מסירת ההחזקה הפיסית בקטין לידי מי מההורים אין בה בכדי לפגוע באחריות ההורים המשותפת לשניהם.

אחריות הורית משותפת מיטבית – עקרונות חשובים

אחריות הורית משותפת מתייחסת בעיקר לאחריות ולהחלטות: חינוך, בריאות, מסגרת טיפולית, עקרונות כלליים של אורח חיים ושאלות משמעותיות שמעצבות את היומיום של הילד. במקביל, זמני שהות מתייחסים לחלק המעשי: איפה הילד ישן בכל לילה, מי אוסף מהגן או מבית הספר, איך מחלקים סופי שבוע, חגים וחופשות, ומה עושים כשמשהו משתבש. חשוב להבין: אחריות הורית משותפת אינה בהכרח חלוקת זמן שווה. אפשר בהחלט לקיים אחריות הורית משותפת גם כשהילד נמצא יותר אצל הורה אחד, כל עוד יש קשר יציב ומשמעותי עם ההורה השני ומנגנון קבלת החלטות שמכבד את שני הצדדים.

הטעות הנפוצה ביותר היא לחשוב שהורות משותפת נעשית בדרך של חלוקת זמני השהות אצל ההורים שווה בשווה – 50/50 או 60/40, יום כן יום לא, שבוע שבוע. בפועל, ילדים לא חיים לפי אקסל. הם חיים לפי שגרה, צרכים משתנים, גיל, אופי, מסגרות חינוך, מרחקים גאוגרפיים, שעות עבודה ואפילו הטמפרמנט של כל משפחה. לכן המטרה איננה לשכפל מודל אחד, אלא לבנות מודל שמתאים לכם ולילדים שלכם. להסדר טוב יש שני מאפיינים: הוא ברור מספיק כדי למנוע מריבות, והוא גמיש מספיק כדי להתמודד עם המציאות.

כדי שהסדר הורות יעבוד, צריך להתייחס לפרטים שרבים מדלגים עליהם. למשל: איך מחליטים על חוג חדש? מה עושים כשילד חולה ביום של אחד ההורים? מי לוקח לרופא ומי נשאר בבית? איך מתנהלים מול צוות בית הספר, מסיבות כיתה, אסיפות הורים וטקסים? מה המדיניות לגבי מסכים, שעת שינה, שיעורי בית וגבולות? גם אם לא תסכימו על כל פרט, עצם קביעת כללים בסיסיים ומנגנון לתיאום מפחיתה מאוד את החיכוך. ילדים מרוויחים מזה פעמיים: גם כי יש פחות עימותים, וגם כי הם מקבלים מסרים עקביים יותר.

עוד נקודה חשובה למען אחריות הורית משותפת מיטבית היא התקשורת בין ההורים. לא חייבים להיות חברים טובים כדי לנהל אחריות הורית משותפת, אבל כן חייבים תקשורת פונקציונלית ומתפקדת. הכוונה היא לתקשורת שמאפשרת להעביר מידע חיוני, לקבל החלטות ענייניות ולכבד את הזמנים והגבולות שנקבעו. במקרים רבים, דווקא מעבר לתקשורת כתובה ומסודרת מפחית הסלמה: הודעות ענייניות בלבד, ערוץ אחד מוסכם, שעות תגובה סבירות, והימנעות מוויכוחים על העבר. כשיש קושי גבוה, אפשר לקבוע מראש כללי “אתיקה הורית” פשוטים: לא מערבים את הילדים במסרים, לא משתמשים בילד כשליח, לא מדברים רע על ההורה השני לידו, ולא מענישים את ההורה דרך הילד. אלה כללים שמרגישים מובנים מאליהם, אבל כשכותבים אותם בהסכם ומגדירים השלכות, הם הופכים לכלי אמיתי.

בצד החיובי, אחריות הורית משותפת יכולה לייצר איכות חיים חדשה

הילדים מקבלים דמות הורית משמעותית משני הצדדים, וההורים יכולים לבנות שגרה מאוזנת יותר. עם זאת, יש מצבים שבהם צריך לעצור ולבחון בזהירות: כאשר קיימת אלימות במשפחה, חשש לפגיעה בילד, שימוש לרעה בסמים או אלכוהול, או דפוס מתמשך של הפרת הסדרים והסלמה. במצבים כאלה, לעיתים נכון להתחיל בהסדר מדורג, לקבוע מפגשים מפוקחים, או להיעזר בגורם מקצועי שמלווה את התהליך. המטרה איננה “להעניש” הורה, אלא להגן על הילד ולבנות תנאים שמאפשרים קשר בטוח.

היבט נוסף שאי אפשר להתעלם ממנו הוא הכסף. הורות בשני בתים עולה יותר: ציוד כפול, תחבורה, אוכל, ביגוד, ימי מחלה, תשלומי מסגרות, חוגים, מתנות לימי הולדת ועוד. לכן בהסדר הורות מודרני כדאי להפריד בין הוצאות שוטפות לבין הוצאות חריגות, ולהגדיר מראש איך מאשרים ומהי דרך ההתחשבנות. מנגנון פשוט יכול למנוע אינסוף ריבים: מי משלם, עד מתי מעבירים אסמכתא, מה נחשב חריג, ומה קורה אם אין הסכמה. גם אם אתם בטוחים שתצליחו לצלוח לבד כל משבר, מסמך ברור הוא מתנה לעתיד. הוא חוסך כעס, אכזבה ותחושה שמישהו מנצל את השני.

כדי לשמור על הסדר לאורך זמן, מומלץ לבנות גם מנגנון לפתרון מחלוקות. במקום שכל מחלוקת תהפוך לאיום בתביעה, אפשר לקבוע שלב ראשון של שיחה קצרה ועניינית, אחריו גישור או תיאום הורי, ורק אם אין פתרון – פנייה לערכאות. מנגנון כזה לא רק חוסך כסף. הוא שומר על הורים כשותפים. במציאות של ילדים משותפים, השותפות הזו לא נעלמת, היא פשוט משנה צורה.
לבסוף, חשוב לזכור שהסדר הורות איננו יציקה בבטון. ילדים גדלים, מסגרות מתחלפות, צרכים מתעדכנים. מה שמתאים בגיל 3 לא תמיד מתאים בגיל 10, ומה שמתאים לילד אחד לא תמיד מתאים לאחיו. לכן כדאי לחשוב מראש על נקודת בדיקה: למשל פעם בשנה, או לפני מעבר למסגרת חדשה, ולעדכן את ההסדר בהתאם. עדכון מוסכם, בזמן רגוע, עדיף לאין שיעור על שינוי שנולד מתוך משבר.

עוד עניין קטן שעושה הבדל גדול הוא ניהול המעברים בין הבתים. לילדים רבים המעבר עצמו הוא נקודת רגישות: תיק שחוזר ונשכח, שיעורי בית שנעלמו, בובה אהובה שנשארה בבית השני, או תחושה של “אני אורח” כשמגיעים. אפשר לצמצם את זה עם פתרונות פשוטים: סט בסיסי של ציוד בכל בית, רשימה קבועה בתיק, מקום קבוע למפתחות ולמסמכים, והסכמה מראש מי אחראי על מה. גם שעת המעבר חשובה: מעבר מאוחר שמסתיים בפקקים, רעב ועייפות, מגדיל מתחים ומייצר מריבות שמתחילות עוד לפני שנכנסתם בדלת.

בהסדרים רבים כדאי להקדיש פרק מסודר לחגים, חופשות וימי הולדת. אלה בדיוק הרגעים שבהם רגשות עולים, ומשם קל מאוד להיגרר למאבקי כוח. חלוקה ברורה מראש, עם עקרונות קבועים ואלטרנטיבות (למשל “שנה-שנה”, או חלוקה לפי ערבי חג וחג עצמו), מורידה דרמטית את רמת הסכסוך. באותו הקשר, אם יש כוונה למעבר דירה, שינוי מקום עבודה משמעותי או זוגיות חדשה שנכנסת לתמונה, עדיף לדבר על זה מוקדם ולנסח כללים שמגנים על הילד: הודעה מראש, שמירה על שגרה, והדרגתיות.

זמני שהות ומזונות – מה חשוב לדעת

בניגוד למקובל לחשוב – הסדרי שהות שוויוניים אינם מבטיחים תמיד שהצדדים לא יהיו חייבים במזונות. תחום המזונות הוא נושא רחב ומורכב המתבסס על גילם של הילדים, דתם ומספרם, וכן על הכנסות ההורים, נכסיהם ונסיבות נוספות. וכן, גם לזמני שהות ישנה משמעות חשובה בקביעת המזונות, אך כאחד מן המשתנים במשוואה המורכבת והעדינה בעזרתה בתי המשפט קובעים את גובה המזונות, ולא כגורם יחיד בה.

המאמר הזה הוא מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ משפטי פרטני. לכל משפחה יש נסיבות ייחודיות, ולעיתים שינוי קטן בפרטים משנה את התמונה כולה. לכן, לפני חתימה על הסכם או צעד משמעותי, מומלץ לקבל ליווי מקצועי שמביט גם על ההיבטים המשפטיים וגם על היישום בפועל.
משרדנו מלווה הורים בתכנון הסדרי הורות שמכוונים למה שחשוב באמת: טובת הילדים ויכולת של שני ההורים לחיות את חייהם בלי מלחמות יומיומיות. אם אתם בתחילת פרידה, או אם יש לכם הסכם שלא עובד בפועל, ייעוץ נכון יכול לעשות סדר: להגדיר מטרות, למפות נקודות מחלוקת, ולנסח הסדר ברור, ישים ואכיף שמקטין סיכון לעימותים עתידיים. בסופו של דבר, אחריות הורית משותפת איננה רק מונח חדש. זו החלטה לבנות הורות יציבה בתוך מציאות חדשה, בצורה שמכבדת את הילדים ואתכם